ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה. הַיְנוּ רוֹבֵעַ. וְאִתַּקַּשׁ לְאִשָּׁה, מָה אִשָּׁה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה אַף בְּהֵמָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה:
וְאוֹמֵר וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ. בְּנִרְבָּע כְּתִיב. לָמַדְנוּ רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע:
כְּמִיתַת הַבְּעָלִים. כְּלוֹמַר כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַבַּעַל נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, אִם הָיָה חַיָּב מִיתָה:
כָּל הַקּוֹדֵם לְהָרְגָן זָכָה. כְּשֶׁהֵמִיתוּ אֶת הָאָדָם. וְאֵין צָרִיךְ לַהֲבִיאָם לְבֵית דִּין:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר וְכוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּאִיכָּא בֵּין תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי עֲקִיבָא, נָחָשׁ. דִּלְתַנָּא קַמָּא נָחָשׁ מִיתָתוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וּלְרַבִּי עֲקִיבָא הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, אֲבָל נָחָשׁ, הַקּוֹדֵם לְהָרְגוֹ זָכָה, שֶׁסִּלֵּק הַמַּזִּיק מִן הָעוֹלָם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: