ברטנורא על משנה סוכה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
נִקְרָא מוֹצָא. בַּגְּמָרָא אוֹמֵר שֶׁשְּׁמוֹ קלני"א, וְעוֹד הַיּוֹם כָּךְ שְׁמוֹ, וְהָעֲרָבָה מְצוּיָה שָׁם, וְהַמָּקוֹם רָחוֹק מִירוּשָׁלַיִם מְעַט. וּפֵרוּשׁ קלני"א חָפְשִׁי מִמַּס. וּלְפִיכָךְ נִקְרָא מוֹצָא, שֶׁהָיָה מוּצָא מִמַּס הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִיל הָעֲרָבָה שֶׁלּוֹקְחִים מִשָּׁם:
מֻרְבִּיּוֹת. עֲנָפִים גְּדוֹלִים גְּבוֹהִים אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה, וּמְנִיחִים אוֹתָם עַל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן זְקוּפִים וּמוּטִין עַל הַמִּזְבֵּחַ אַמָּה:
אֲנִי וָהוֹ. בְּגִימַטְרִיָּא אָנָּא ה'. וְעוֹד הֵם שְׁנֵי שֵׁמוֹת שֶׁבְּשֵׁם ע"ב. פֵּרוּשׁ אַחֵר, מִי שֶׁאֲנִי וְהוּא בְּצָרָה, עַל דֶּרֶךְ עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה, הוֹשִׁיעָה נָא: