ברטנורא על משנה סוכה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת. יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת:
הַחַזָּנִים. שַׁמָּשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם לְצָרְכֵי צִבּוּר:
עַל גַּב הָאִצְטַבָּא. רְחָבָה שֶׁל הַר הַבַּיִת הָיְתָה מֻקֶּפֶת בְּאִצְטַבָּאוֹת לֵישֵׁב שָׁם, וּמְסֻכָּכוֹת לְמַעְלָה מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים:
וְהַזְּקֵנִים. הַדּוֹאֲגִים שֶׁלֹּא יִדְחֲפוּם לְמָחָר כְּשֶׁיָּבֹאוּ לָקַחַת אִישׁ לוּלָבוֹ:
וּמְלַמְּדִין. בֵּית דִּין אֶת כָּל הָעָם לוֹמַר, אִם יָבֹא לוּלָבִי אֶל יָד חֲבֵרִי הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ בְּמַתָּנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אֶצְלוֹ לֹא גָּזוּל וְלֹא שָׁאוּל: