ברטנורא על משנה סוכה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר סֻכָּה דִּירַת קֶבַע בָּעִינַן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מְדֻבְלֶלֶת. שֶׁלֹּא הִשְׁכִּיב הַקָּנִים יַחַד זֶה אֵצֶל זֶה, אֶלָּא קָנֶה עוֹלֶה וְקָנֶה יוֹרֵד, וּמִתּוֹךְ כָּךְ חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, וְאַשְׁמְעִינַן מַתְנִיתִין דְּאָמְרִינַן רוֹאִים כְּאִלּוּ הָיוּ מֻשְׁכָּבִים בְּשָׁוֶה, וְאִם אָז צִלָּתָהּ מְרֻבָּה כְּשֵׁרָה: