ברטנורא על משנה סוכה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
הַיָּשֵׁן. לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא הַמִּטָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, דְּאָז הִיא חֲשׁוּבָה אֹהֶל, וְנִמְצָא אֹהֶל מַפְסִיק בֵּינוֹ לְבֵין הַסֻּכָּה. וְעִקַּר מִצְוַת סֻכָּה אֲכִילָה שְׁתִיָּה שֵׁינָה:
נוֹהֲגִים הָיִינוּ כוּ'. דְּקָסָבַר לֹא אָתֵי אֹהֶל עֲרַאי וּמְבַטֵּל אֹהֶל קֶבַע. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
עֲבָדִים פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה. דְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת, וְכָל מִצְוָה שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בָּהּ עֶבֶד חַיָּב בָּהּ:
וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר אֶלָּא לְשִׂיחַת חֻלִּין בְּעָלְמָא, שֶׁהָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ בְּעַבְדּוֹ, לָמַדְנוּ שֶׁהַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה כוּ':