ברטנורא על משנה סוכה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ה
וַחֲבִילֵי זְרָדִין. מִין קָנִים, וּבְעוֹדָן לַחִים בְּהֵמָה אוֹכַלְתָּן, וּכְשֶׁיָּבְשׁוּ עוֹמְדִין לְהֶסֵּק:
אֵין מְסַכְּכִין. כְּשֶׁהֵן קְשׁוּרִים. וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהֵן פְּסוּלִים, אֶלָּא פְּעָמִים שֶׁאָדָם בָּא וַחֲבִילָתוֹ עַל כְּתֵפוֹ וּמַעֲלָהּ וּמַנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי סֻכָּה לְיַבְּשָׁהּ, וְנִמְלָךְ עָלֶיהָ לְסִכּוּךְ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי בִּפְסוּל, וְזֶה לֹא נַעֲשָׂה אֲפִלּוּ לְצֵל אֶלָּא לְיַבֵּשׁ, וְהָוֵי עָשׂוּי בִּפְסוּל:
וְכֻלָּן. הַפְּסוּלִים שֶׁשָּׁנִינוּ בִּסְכָךְ:
כְּשֵׁרִים לַדְּפָנוֹת. דְּסֻכָּה סְכָךְ מַשְׁמַע וְלֹא דְּפָנוֹת. הִלְכָּךְ סֻכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ מִגָּרְנְךָ, אַסְּכָךְ מַשְׁמַע וְלֹא אַדְּפָנוֹת: