ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה יב
מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים. כָּל הַנְּבִיאִים נִקְרָאִים נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, חוּץ מֵחַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי וְחַבְרֵיהֶן דְּאַחֲרוֹנִים נִינְהוּ, שֶׁהָיוּ בְּבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי:
בָּטַל הַשָּׁמִיר. כְּמִין תּוֹלַעַת, בְּרִיָּתוֹ כִּשְׂעֹרָה, שֶׁהָיוּ מַרְאִים אוֹתוֹ עַל הָאֲבָנִים הָרְשׁוּמוֹת בַּדְּיוֹ וְהֵן נִבְקָעוֹת מֵאֵלֵיהֶן, וּבוֹ פִּתְּחוּ אַבְנֵי הָאֵפוֹד וְהַחֹשֶׁן, דִּכְתִיב בְּהוּ בְּמִלֻּאוֹתָם, שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֵמוֹת שֶׁלֹּא יְחַסְּרוּ בָּהֶם, אֶלָּא כּוֹתֵב עֲלֵיהֶן בִּדְיוֹ וּמַרְאֶה לָהֶם שָׁמִיר עַל פְּנֵי הַדְּיוֹ בַּחוּץ:
וְנֹפֶת צוּפִים. דְּבַשׁ הַבָּא מִמָּקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ צִיפִיאָה, וּמְשֻׁבָּח מְאֹד:
וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה. אֲנָשִׁים שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: