ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ח
עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא רָאִיתָ. וּכְגוֹן שֶׁבָּאוּ שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת, [אָז] הָיוּ עוֹרְפִים. אֲבָל אִם בָּא אֶחָד תְּחִלָּה וְאָמַר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג, וְהֵימְנוּהוּ כְּבֵי תְּרֵי, שֶׁהַתּוֹרָה הֶאֱמִינַתְהוּ דִּכְתִיב (שם) לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ, הָא נוֹדַע אֲפִלּוּ עַל פִּי עֵד אֶחָד אֵין עוֹרְפִין, אַף עַל פִּי שֶׁבָּא עֵד אֶחָד אַחַר כָּךְ וְהִכְחִישׁוֹ, אֵינוֹ נֶאֱמָן הַשֵּׁנִי, שֶׁאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם:
עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רָאִיתָ הָיוּ עוֹרְפִים. וּכְגוֹן שֶׁהַשְּׁנַיִם וְהָאֶחָד פְּסוּלֵי עֵדוּת הֵן, דְּבִפְסוּלֵי עֵדוּת הֲלֵךְ אַחַר רֹב דֵּעוֹת: