ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ד
וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן. דְּהָנָךְ דִּלְעֵיל הוֹלְכִים עַד הַגְּבוּל וְשָׁם שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי כֹהֵן, וְחוֹזְרִים מִן הַמַּעֲרָכָה לְתוֹךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין חוֹזְרִין לְבָתֵּיהֶן אֶלָּא עוֹסְקִים לְסַפֵּק מַיִם וּמָזוֹן לַהוֹלְכִים לַמִּלְחָמָה. וְאֵלּוּ אֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן וַאֲפִלּוּ לָלֶכֶת עַד הַסְּפָר וְלָשׁוּב עַל פִּי כֹּהֵן:
הַבּוֹנֶה בַיִת וַחֲנָכוֹ. וְלֹא דָּר בּוֹ עֲדַיִן שָׁנָה. וְכֵן הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ, וַעֲדַיִן לֹא עָבְרָה שָׁנָה רְבִיעִית שְׁלֵמָה עָלָיו:
נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ. בִּשְׁבִיל בֵּיתוֹ:
יִהְיֶה. לְרִבּוּיָא הוּא. הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב הֲוָיָה אַחֶרֶת לִהְיוֹת כָּזוֹ: