ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ג
אִילָנֵי סְרָק. כְּגוֹן אֲרָזִים וְשִׁקְמִים שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים פְּרִי:
וְהַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. וְאֵרְסָהּ, אֵינוֹ חוֹזֵר, שֶׁאֵינָהּ חֲדָשָׁה לוֹ, וּקְרָא כְּתִיב אִשָּׁה חֲדָשָׁה:
אַלְמָנָה. וְאֵרְסָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל, אֵינוֹ חוֹזֵר בִּשְׁבִילָהּ, דִּכְתִיב וְלֹא לְקָחָהּ, וְהָיָה אֶפְשָׁר לוֹמַר וְלֹא לָקַח, מַאי לְקָחָהּ, שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לוֹ לִלְקִיחָה:
עַל מְכוֹנוֹ. סְתָרוֹ וּבְנָאוֹ כְּמִדָּה רִאשׁוֹנָה. אֵינוֹ חוֹזֵר, דְּלָאו חָדָשׁ הוּא, וְגָרַע מֵהַלּוֹקֵחַ וְהַיּוֹרֵשׁ:
הַבּוֹנֶה בֵית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן. מָקוֹם הוּא שֶׁשְּׁמוֹ שָׁרוֹן, וְאֵין הַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ יָפָה לִלְבֵנִים, וְלֹא הָוֵי דָּבָר שֶׁל קְיָמָא, שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְחַדְּשָׁהּ שְׁנֵי פְּעָמִים כָּל שֶׁבַע שָׁנִים: