ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ג
שֶׁהָיָה בְדִין. שֶׁלֹּא יְהֵא נֶאֱמָן בָּהּ עֵד אֶחָד, אִם לֹא מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב:
עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה. סְתִירָה:
שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם. אֶלָּא עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה:
אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם. כִּדְבָעִינַן לְמֵימַר מִגְּזֵרָה שָׁוָה, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא:
עֵדוּת הָאַחֲרוֹנָה. טֻמְאָה:
כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. נֶאֱמָן בָּהּ, דִּכְתִיב וְעֵד אֵין בָּהּ, וְכָל עֵד הָאָמוּר בַּתּוֹרָה סְתָם אֵינוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם, מִדְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לוֹמַר (דברים יט) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ, שְׁמַע מִנָּהּ דְּעֵד שְׁנַיִם בַּמַּשְׁמָע, עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב אֶחָד. וְהָכִי קָאָמַר קְרָא, תְּרֵי לֵית בָּהּ אֶלָּא חַד, וְקָאָמַר וְהִיא לֹא נִתְפָּסָה, לְאוֹסְרָהּ, אַלְמָא עֵד אֶחָד מְהֵימָן: