ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ח
הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם. כְּשֶׁהוּא מְנֻגַּע פּוֹרֵעַ אֶת רֹאשׁוֹ וּפוֹרֵם אֶת בְּגָדָיו, דִּכְתִיב (שם יג) אִישׁ צָרוּעַ הוּא וְכוּ', אִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם, וְאֵין אִשָּׁה פּוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת:
הָאִישׁ מַדִּיר בְּנוֹ בְּנָזִיר. בְּנוֹ קָטָן. וְחָלָה נְזִירָתוֹ עָלָיו וַאֲפִלּוּ לִכְשֶׁיִּגְדַּל. וְזוֹ הֲלָכָה הִיא בַּנָּזִיר, וְאֵין לָהּ סֶמֶךְ מִן הַתּוֹרָה:
הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו. אִם נָדַר אָבִיו בִּנְזִירוּת וְהִפְרִישׁ קָרְבְּנוֹתָיו וּמֵת וְהָיָה בְּנוֹ נָזִיר, אוֹ שֶׁנָּדַר בִּנְזִירוּת לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, הֲרֵי הַבֵּן מְגַלֵּחַ בְּיוֹם מְלֹאֹת וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו. וְגַם זוֹ הֲלָכָה וְאֵין לָהּ סֶמֶךְ:
הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ. מְקַבֵּל קִדּוּשֵׁי בִּתּוֹ קְטַנָּה שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ, דִּכְתִיב (דברים כב) אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה:
הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם. דִּכְתִיב (ויקרא כד) וְרָגְמוּ אוֹתוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ, דְּהָא כְּתִיב (דברים יז) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִיא, אֶלָּא אוֹתוֹ בְּלֹא כְּסוּתוֹ אֲבָל אוֹתָהּ בִּכְסוּתָהּ:
הָאִישׁ נִתְלֶה. דִּכְתִיב (שם כא) וְתָלִיתָ אוֹתוֹ עַל עֵץ, אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ:
הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ. דִּכְתִיב (שמות כב) וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ, וְלֹא בִגְנֵבָתָהּ: