ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת וְכוּ'. בַּגְּמָרָא מוֹכִיחַ דְּמַתְנִיתִין רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּסָבַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר מַקְרִיב מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ, דְּכַמָּה דְּלֹא קָרְבָה מִנְחָתָהּ לֹא בָּדְקֵי לָהּ מַיָּא, דִּכְתִיב (במדבר ה) מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
מִתְמַלֵּאת גִּידִין. מִתּוֹךְ שֶׁבְּשָׂרָהּ נָפוּחַ נִרְאֵית כִּמְלֵאָה גִּידִים:
שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הָעֲזָרָה. לֹא מִטֻּמְאַת מֵת קָאָמַר, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִפְרֹס נִדָּה וּתְטַמֵּא שַׁעַר נִקָּנוֹר וְעֶזְרַת נָשִׁים שֶׁתֵּצֵא דֶּרֶךְ שָׁם, שֶׁנִּדָּה וְזָבָה אֲסוּרִין לִכְנֹס בְּהַר הַבַּיִת. אֲבָל הַמֵּת עַצְמוֹ מֻתָּר לְהַכְנִיסוֹ לְהַר הַבַּיִת וּלְשַׁעַר נִקָּנוֹר, שֶׁלֹּא נִתְקַדְּשׁוּ בִּקְדֻשַּׁת הָעֲזָרָה:
יֶשׁ לָהּ זְכוּת וְכוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דִּזְכוּת דְּתוֹרָה הוּא דְּתוֹלֶה לָהּ, שֶׁהוֹלִיכָה בָּנֶיהָ לְבֵית הַסֵּפֶר וְהִמְתִּינָה לְבַעְלָהּ שֶׁיָּצָא חוּץ לָעִיר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה:
כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. חִבּוּר מִשְׁכַּב אֲנָשִׁים. שֶׁמִּתּוֹךְ הַתּוֹרָה הִיא מְבִינָה עַרְמִימוּת וְעוֹשָׂה דְּבָרֶיהָ בְּהֶצְנֵעַ. כְּדִכְתִיב (משלי ח) אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה:
רוֹצָה אִשָּׁה בְקַב. לִזּוֹן מְזוֹנוֹת מֻעָטִים, וִיהֵא תַּשְׁמִישׁ מָצוּי לָהּ:
מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. לִפְרֹשׁ מִן הַתַּשְׁמִישׁ, הִלְכָּךְ אֵין טוֹב שֶׁתִּלְמֹד תּוֹרָה:
חָסִיד שׁוֹטֶה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא כְּגוֹן דְּטָבְעָה אִשָּׁה בַּנָּהָר וְאָמַר לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְאִסְתַּכּוּלֵי בְּאִתְּתָא וּלְאַצּוֹלַהּ:
רָשָׁע עָרוּם. כְּגוֹן הַמַּטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּן קֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ. וּמִשֶּׁנִּפְתְּחוּ בְּלֵב הַדַּיָּן שַׁעֲרֵי זְכוּת לְדִבְרֵי זֶה, קָשֶׁה לְסַלְּקָן, וַהֲרֵי רִשְׁעָתוֹ וְעָרְמָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁעָבַר עַל לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא (שמות כג):
וְאִשָּׁה פְרוּשָׁה. כְּגוֹן אִשָּׁה כַּשְׁפָנִית שֶׁהָיְתָה עוֹצֶרֶת רֶחֶם הַנָּשִׁים הַיּוֹלְדוֹת בִּכְשָׁפֶיהָ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה הַיּוֹלֶדֶת מַקְשָׁה בְּלִדְתָּהּ הָיְתָה אוֹמֶרֶת אֵלֵךְ וְאֶתְפַּלֵּל אוּלַי תְּקֻבַּל תְּפִלָּתִי, וְסוֹתֶרֶת כְּשָׁפֶיהָ וְיוֹלֶדֶת:
וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁים. שֶׁמַּכֶּה עַצְמוֹ לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא עָנָו וְצָנוּעַ, כְּגוֹן שֶׁמְּהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גֻּדָּל וְאֵינוֹ מֵרִים רַגְלוֹ מִן הָאָרֶץ וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְנַקֵּף אֶצְבְּעוֹתָיו בָּאֲבָנִים, וְהוּא שֶׁנִּקְרָא בַּגְּמָרָא פָּרוּשׁ נַקְפִּי. אוֹ מִי שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּעוֹצֵם עֵינָיו שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מַכֶּה רֹאשׁוֹ בַּכֹּתֶל וְיוֹצֵא מִמֶּנּוּ דָּם, וְהוּא הַנִּקְרָא פָּרוּשׁ קוֹזָאִי, כְּלוֹמַר שֶׁמַּקִּיז דָּם מֵרֹאשׁוֹ מֵחֲמַת פְּרִישׁוּתוֹ:
הֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם. שֶׁרוֹצִים לְהַרְאוֹת לַבְּרִיּוֹת שֶׁהֵם חֲסִידִים, וְאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם: