ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ג
מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת. בְּצַד הַהֵיכָל:
וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן. וְנִשְׂרֶפֶת עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן שֶׁהָיָה בָּעֲזָרָה שֶׁשּׂוֹרְפִים שָׁם פְּסוּלֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, דְּהוֹאִיל וְקָדְשָׁה בִּכְלִי שָׁרֵת טְעוּנָה שְׂרֵפָה בָּעֲזָרָה:
וְאֵין מְגִלָּתָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת [בָּהּ] סוֹטָה אַחֶרֶת. דְּבָעִינַן כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ, דִּכְתִיב (שם) וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן, כָּל עֲשִׂיָּתָהּ לִשְׁמָהּ:
הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין. דְּכֵיוָן דְּאָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי, בְּדוּקָה וְעוֹמֶדֶת הִיא. וּמַיִם הַמָּרִים לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא לְבָרֵר בָּהֶם אֶת הַסָּפֵק:
מְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ. דְּדִלְמָא טְהוֹרָה הִיא, וּמֵחֲמַת בְּעִיתוּתָא קָאָמְרָה: