ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
הָיָה מֵבִיא. הַבַּעַל:
אֶת מִנְחָתָהּ. כְּדִכְתִיב (במדבר ה) וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ:
בִּכְפִיפָה מִצְרִית. סַל עָשׂוּי מִצּוּרֵי הַדֶּקֶל מִן (הרך) [זְרָדִים] הַגְּדֵלִים סְבִיבוֹת הַדֶּקֶל:
כְּדֵי לְיַגְּעָהּ. שֶׁתּוֹדֶה וְלֹא יִמָּחֶה הַשֵּׁם עַל הַמַּיִם. וּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁבִּתְחִלָּה הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא מִנְחָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחַק הַשֵּׁם, מְיַגְּעָהּ כְּדֵי שֶׁתּוֹדֶה וְלֹא תָמוּת מִיתָה מְנֻוֶּלֶת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה אִם אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי אֵינָהּ שׁוֹתָה:
תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלִי שָׁרֵת. לָאו בִּכְלִי שָׁרֵת מַמָּשׁ קָאָמַר, שֶׁאֵין אָדָם מֵבִיא מִנְחָתוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת, אֶלָּא בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב שֶׁהֵם רְאוּיִים לִכְלֵי שָׁרֵת:
וְזוֹ בִּכְפִיפָה מִצְרִית. שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה כְּלִי שָׁרֵת, דְּדָמִי לְהַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ (מלאכי א):
כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, וְהָא אִיכָּא מִנְחַת חוֹטֵא דִּכְתִיב בָּהּ (ויקרא ה) לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וְכֵן הָא דִּתְנִינַן כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת חִטִּים, קָשֶׁה, דְּהָא מִנְחַת הָעֹמֶר בָּאָה מִן הַשְּׂעֹרִים. וּמְתֹרָץ בַּגְּמָרָא לֹא תִתְנֵי מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשֵׁיהּ אֶלָּא כְּרֹךְ וְתָנֵי, וְהָכִי קָאָמַר, כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה, וְאוֹתָן שֶׁאֵינָם טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה בָּאוֹת מִן הַחִטִּין וּבָאוֹת סֹלֶת. מִנְחַת חוֹטֵא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבֹנָה בָּאָה חִטִּין וּבָאָה סֹלֶת. מִנְחַת הָעֹמֶר אַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה מִן הַשְּׂעֹרִין טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבֹנָה:
וּבָאָה גֶרֶשׂ. וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבֹנָה וּבָאָה מִן הַשְּׂעֹרִים וּבָאָה קֶמַח:
גֶּרֶשׂ. מְבֹרָר וּמְנֻפֶּה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה כְּעֵין סֹלֶת בַּחִטִּים:
קֶמַח. הַכֹּל מְעֹרָב כְּמוֹ שֶׁנִּטְחַן: