אור ברסלב

ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]

פרק ב

פרק א

משנה א

הָיָה מֵבִיא. הַבַּעַל:

אֶת מִנְחָתָהּ. כְּדִכְתִיב (במדבר ה) וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ:

בִּכְפִיפָה מִצְרִית. סַל עָשׂוּי מִצּוּרֵי הַדֶּקֶל מִן (הרך) [זְרָדִים] הַגְּדֵלִים סְבִיבוֹת הַדֶּקֶל:

כְּדֵי לְיַגְּעָהּ. שֶׁתּוֹדֶה וְלֹא יִמָּחֶה הַשֵּׁם עַל הַמַּיִם. וּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁבִּתְחִלָּה הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא מִנְחָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחַק הַשֵּׁם, מְיַגְּעָהּ כְּדֵי שֶׁתּוֹדֶה וְלֹא תָמוּת מִיתָה מְנֻוֶּלֶת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה אִם אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי אֵינָהּ שׁוֹתָה:

תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלִי שָׁרֵת. לָאו בִּכְלִי שָׁרֵת מַמָּשׁ קָאָמַר, שֶׁאֵין אָדָם מֵבִיא מִנְחָתוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת, אֶלָּא בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב שֶׁהֵם רְאוּיִים לִכְלֵי שָׁרֵת:

וְזוֹ בִּכְפִיפָה מִצְרִית. שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה כְּלִי שָׁרֵת, דְּדָמִי לְהַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ (מלאכי א):

כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, וְהָא אִיכָּא מִנְחַת חוֹטֵא דִּכְתִיב בָּהּ (ויקרא ה) לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וְכֵן הָא דִּתְנִינַן כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת חִטִּים, קָשֶׁה, דְּהָא מִנְחַת הָעֹמֶר בָּאָה מִן הַשְּׂעֹרִים. וּמְתֹרָץ בַּגְּמָרָא לֹא תִתְנֵי מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשֵׁיהּ אֶלָּא כְּרֹךְ וְתָנֵי, וְהָכִי קָאָמַר, כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה, וְאוֹתָן שֶׁאֵינָם טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה בָּאוֹת מִן הַחִטִּין וּבָאוֹת סֹלֶת. מִנְחַת חוֹטֵא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבֹנָה בָּאָה חִטִּין וּבָאָה סֹלֶת. מִנְחַת הָעֹמֶר אַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה מִן הַשְּׂעֹרִין טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבֹנָה:

וּבָאָה גֶרֶשׂ. וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבֹנָה וּבָאָה מִן הַשְּׂעֹרִים וּבָאָה קֶמַח:

גֶּרֶשׂ. מְבֹרָר וּמְנֻפֶּה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה כְּעֵין סֹלֶת בַּחִטִּים:

קֶמַח. הַכֹּל מְעֹרָב כְּמוֹ שֶׁנִּטְחַן:

משנה ב

הָיָה מֵבִיא. הַכֹּהֵן:

פְּיָלִי. כּוֹס בִּלְשׁוֹן יְוָנִי:

מִן הַכִּיּוֹר. דִּכְתִיב (במדבר ה) מַיִם קְדוֹשִׁים, וְאֵין קְדוֹשִׁים אֶלָּא שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בִּכְלִי:

כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט. רַבִּי יְהוּדָה בִּכְתַב הַמְּגִלָּה, לְקַמָּן בְּמַתְנִיתִין, כָּךְ מְמַעֵט כָּאן בַּמַּיִם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

מָקוֹם הָיָה שָׁם. נִכָּר מִתּוֹךְ שְׁאָר רִצְפַּת הַהֵיכָל:

וְטַבַּעַת קְבוּעָה בָהּ. לְאוֹחֲזָהּ בְּטַבַּעְתָּהּ וּלְהַגְבִּיהָהּ מִשְּׁאָר הָרִצְפָּה שֶׁהִיא כֻּלָּהּ בְּאַבְנֵי שַׁיִשׁ:

כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה. צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן בָּהּ שִׁעוּר שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה וְנִכָּר עַל פְּנֵי הַמַּיִם:

וְנָתַן אֶל הַמַּיִם. מִדְּלֹא כְּתִיב וְנָתַן בַּמַּיִם, אֶלָּא אֶל הַמַּיִם, מַשְׁמַע שֶׁלֹּא יְהֵא נִבְלָע בְּתוֹכָן:

משנה ג

מֵאִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ וְגוֹ'. הִנָּקִי. שֶׁהֵן קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת, דְּמַשְׁמַע הָא אִם שָׁכַב לֹא תִנָּקִי:

וְאֵינוֹ כּוֹתֵב וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה וְגוֹ'. שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא מִצְוָה עַל הַכֹּהֵן לְהַשְׁבִּיעָהּ:

וְלֹא הָיָה כּוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא קַבָּלָה שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ הָאָלוֹת. וְיָלֵיף לַהּ מִדִּכְתִיב הָאָלוֹת הָאֵלֶּה. הָאָלוֹת, לְרַבּוֹת קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. הָאֵלֶּה, לְמִעוּטֵי צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת:

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵינוֹ מַפְסִיק. מִשֶּׁהִתְחִיל אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ עַד אָמֵן אָמֵן. וְכוֹתֵב צַוָּאוֹת דִּוְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה וְקַבָּלוֹת דִּוְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן, דְּדָרֵישׁ אֶת, לְרַבּוֹת צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כוֹתֵב. כְּלוֹמַר הָיָה זָהִיר בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לִכְתֹּב אֶלָּא אָלוֹת בִּלְבַד, וְלֹא קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת, וְלֹא צַוָּאוֹת, וְלֹא קַבָּלוֹת. דְּדָרֵישׁ הָאָלוֹת וְלֹא קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. הָאֵלֶּה, לְמִעוּטֵי צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת:

משנה ד

לוּחַ. שֶׁל עֵץ:

נְיָר. שֶׁל עֲשָׂבִים שֶׁכּוֹתְשִׁים אוֹתָם וְעוֹשִׂים כְּמִין עוֹר:

דִּפְתְּרָא. עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד כָּל צָרְכּוֹ, דִּמְלִיחַ וְקָמִיחַ וְלֹא עָפִיץ:

בַּסֵּפֶר. בַּקְּלָף:

קוֹמוֹס. שְׂרַף הָאִילָן, וּמַתִּיכוֹ בְמַיִם:

קַנְקַנְתּוֹם. אירמנ"ט. וּבְלַעַ"ז ודריאו"לו:

וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. וְנִבְלַע בַּקְּלָף וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת, דְּקוֹמוֹס וְקַנְקַנְתּוֹם עָבְדֵי רֹשֶׁם:

משנה ה

אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה. עַל יְדֵי גִּלְגּוּל שְׁבוּעָה הוּא מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ זְנוּת שֶׁל אֵרוּסִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ בְּקִנּוּי וּסְתִירָה. וּמִכָּאן לְגִלְגּוּל שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה:

שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. וְאִם הָיְתָה יְבִמְתּוֹ וּכְנָסָהּ, וְקִנֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה, מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ טֻמְאָה שֶׁנִּטְמְאָה כְּשֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וּמַתְנִיתִין רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר שׁוֹמֶרֶת יָבָם עֶרְוָה. וְאֵינָהּ הֲלָכָה, אֶלָּא שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּנְּתָה מֻתֶּרֶת לַיָּבָם, לְפִיכָךְ אֵינוֹ מַתְנֶה עָלֶיהָ אִם זִנְּתָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם:

אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי וְכוּ'. פֵּרוּשֵׁי קָמְפָרֵשׁ לָאָמֵן עַל הָאָלָה אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה דִּתְנִינַן לְעֵיל. וְהָכִי קָאָמַר, אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי הוּא אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבִּיעָהּ הַכֹּהֵן מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עָלַיִךְ שֶׁלֹּא נִטְמֵאת:

וְאִם נִטְמֵאתִי יָבֹאוּ בִי. הַיְנוּ קַבָּלַת אָלָה, שֶׁאָמַר לָהּ הַכֹּהֵן וְאִם נִטְמֵאת יָבֹאוּ בָּךְ כָּל הַקְּלָלוֹת הַלָּלוּ:

אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא. שֶׁאִם תִּטָּמֵא לְאַחַר זְמַן מַיִם מְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:

משנה ו

וְלֹא מִשֶׁנִּתְגָּרְשָׁה. שֶׁאִם זִנְּתָה לְאַחַר שֶׁגֵּרְשָׁה וְחָזַר וְהֶחְזִירָה וְקִנֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה, אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִים עַל זְנוּת שֶׁלְּאַחַר גֵּרוּשִׁין, דִּגְרוּשָׁה שֶׁזִּנְּתָה מֻתֶּרֶת לַחְזֹר לְבַעְלָהּ, דִּבְקִדּוּשִׁין תָּלָה רַחֲמָנָא הָאִסּוּר, לֹא בְבִיאָה, דִּכְתִיב (דברים כד) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. לְפִיכָךְ, נִתְקַדְּשָׁה לְאִישׁ אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, אֲסוּרָה לַחְזֹר לְבַעְלָהּ. וְאִם נִבְעֲלָה בְּלֹא קִדּוּשִׁין, מֻתֶּרֶת לַחְזֹר לְבַעְלָהּ:

תוכן העניינים

ברטנורא על משנה סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה