ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל. דִּכְתִיב בְּסוֹטָה (שם) וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֶת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וּכְתִיב הָתָם (דברים יז) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, מַה לְּהַלָּן בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל אַף כָּאן בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל:
וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ. כְּדֵי שֶׁתּוֹדֶה:
הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה. וְגוֹרֵם לְיַלְדָּה שֶׁתָּבֹא לִידֵי קִלְקוּל:
דְּבָרִים שֶׁאֵינָן כְּדַאי לְשׁוֹמְעָן. שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִשְׁמֹעַ אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ מִמַּעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים, כְּגוֹן יְהוּדָה הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר, רְאוּבֵן הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ בְּמַעֲשֵׂה בִּלְהָה: