ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
וְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ הִיא בַּת כֹּהֵן. וְאִלּוּ שְׁאָר סוֹטוֹת אֵינָן אֲסוּרוֹת אֶלָּא עַד שֶׁיִּשְׁתּוּ וְיִמָּצְאוּ טְהוֹרוֹת:
וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה. וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁשָּׁתְתָה וְלֹא בָּדְקוּהָ הַמַּיִם, אֲסוּרָה אִסּוּר עוֹלָם. לְפִי שֶׁאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִים בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֵדִים שֶׁנִּטְמֵאת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ, דְּלֵיכָּא דְּיָדַע בָּהּ הוּא שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִים, אֲבָל אִיכָּא דְּיָדַע בָּהּ, אֲפִלּוּ הָעֵדִים הֵם בִּמְדִינַת הַיָּם, אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִים:
וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. דְּשׁוּב אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִים אוֹתָהּ, דִּכְתִיב (במדבר ה) וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן, בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן, שֶׁלֹּא בָּא עָלֶיהָ לְאַחַר סְתִירָה, אָז וְהָאִשָּׁה הַהִיא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ. אֵין הָאִישׁ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן, אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִים אֶת אִשְׁתּוֹ:
שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים. שֶׁיֵּדְעוּ לְהַתְרוֹת בּוֹ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ. אִם הַבַּעַל נֶאֱמָן עַל אִשְׁתּוֹ בְּאִסּוּר חָמוּר שֶׁל נִדָּה, לֹא יְהֵא נֶאֱמָן בְּאִסּוּר קַל שֶׁל לָאו גְּרֵידָא. וְטַעֲמַיְהוּ דְּרַבָּנָן, מִתּוֹךְ שֶׁאִסּוּר קַל הוּא, תַּקִּיף עֲלֵיהּ יִצְרֵיהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: