ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
כֵּיצַד הוּא מְקַנֵּא לָהּ אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי כוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ לְמַתְנִיתִין הָכִי, אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אַל תְּדַבְּרִי וְדִבְּרָה, אַל תְּדַבְּרִי וְנִסְתְּרָה, וְלֹא כְּלוּם הוּא וְאֵינָהּ אֲסוּרָה לֹא לְבַעְלָהּ וְלֹא לַתְּרוּמָה. אָמַר לָהּ אַל תִּסָּתְרִי וְדִבְּרָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא בַּסֵּתֶר, עֲדַיִן מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ וּמֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה אִם אֵשֶׁת כֹּהֵן הִיא: נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְדֵי טֻמְאָה אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְשִׁעוּר כְּדֵי טֻמְאָה, כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת וּלְגָמְעָהּ:
וְאִם מֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבָּמֶת. וְאִם מֵת בַּעְלָהּ קֹדֶם שֶׁיַּשְׁקֶנָּה, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. דִּכְתִיב בְּאִשָּׁה שֶׁמָּצָא בָּהּ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כד) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר, וְדָרְשִׁינַן לְאִישׁ אַחֵר וְלֹא לַיָּבָם. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָהּ מֻתֶּרֶת לְזָר בְּלֹא חֲלִיצָה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאִם הָיָה בַּעְלָהּ חַי לֹא הָיְתָה מֻתֶּרֶת בְּלֹא גֵּט, כָּךְ אֵינָהּ מֻתֶּרֶת מִן הַיָּבָם בְּלֹא חֲלִיצָה: