ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה יא
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. לֹא כָּל הַיָּמִים קָאָמַר, אֶלָּא סוֹתֵר כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שֶׁלֹּא הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן אֶלָּא אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים כֻּלָּם, אַחַר הֲבָאַת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וּכְשֶׁנִּטְמָא קֹדֶם שֶׁהִקְרִיב כֻּלָּם, הָוֵי כְאִלּוּ נִטְמָא שַׁחֲרִית קֹדֶם שֶׁהִקְרִיב שׁוּם אֶחָד מֵהֶם, וְהָוֵי הַקָּרְבָּן שֶׁהִקְרִיב כְּאִלּוּ הֱבִיאוֹ תּוֹךְ מְלֹאת:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יָבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתָיו וְיִטְהָר. פֵּרוּשׁ, לִכְשֶׁיִּטְהָר. וְאוֹתוֹ הַזֶּבַח שֶׁהֵבִיא בְּטָהֳרָה לֹא יַחְזֹר וִיבִיאֶנּוּ. רַבָּנָן לְטַעֲמַיְהוּ דְאָמְרֵי אַחַר מַעֲשֶׂה יְחִידִי מֻתָּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּמֻתָּר לְגַלֵּחַ. הִלְכָּךְ קֹדֶם שֶׁנִּטְמָא הָיָה רָאוּי לַתִּגְלַחַת וְלֹא יִסְתֹּר אוֹתוֹ זֶבַח, אֲבָל שְׁאָר הַזְּבָחִים שֶׁהִקְרִיב מִשֶּׁנִּטְמָא, וַדַּאי סוֹתֵר, דִּקְרָא קָפִיד שֶׁיְּהוּ קָרְבְּנוֹת נָזִיר כֻּלָּן בְּטָהֳרָה:
מִרְיָם הַתַּרְמוֹדִית. מִתַּרְמוֹד הָיְתָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: