ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ו
מְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וּמֵבִיא קָרְבָּן בַּשְּׁמִינִי. כְּדִכְתִיב (שם) וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנוּ. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִיא שְׁתֵּי תוֹרִים וְגוֹ' וְכֶבֶשׂ לָאָשָׁם:
מַה בֵּין זֶה לַמְּצֹרָע. דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת מְצֹרָע בְּתִגְלַחַת שְׁנִיָּה (ויקרא יד) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְכוּ' וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח וְכוּ', וְקַיְמָא לָן בַּמְּצֹרָע דְּאִם גִּלַּח בַּשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן בַּתְּשִׁיעִי:
אָמַר לוֹ שֶׁזֶּה טָהֳרָתוֹ תְלוּיָה בְיָמָיו. נָזִיר טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּהַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וּטְבִילָה, הִלְכָּךְ כֵּיוָן שֶׁטָּהַר בַּשְּׁבִיעִי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גִּלַּח עַד יוֹם הַשְּׁמִינִי, מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם:
אֲבָל מְצֹרָע טָהֳרָתוֹ תְלוּיָה בְתִגְלַחְתּוֹ. כְּדִכְתִיב (שם) בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וַהֲדַר כְּתִיב וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם, וְאִם טָבַל עַד שֶׁלֹּא גִּלַּח לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, הִלְכָּךְ אִם גִּלַּח בַּשְּׁמִינִי אַכַּתִּי צָרִיךְ טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, הִלְכָּךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו עַד תְּשִׁיעִי. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: