ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ה
שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת סוֹתְרִים. דִּכְתִיב בַּטֻּמְאָה (שם), וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ. וְתִגְלַחַת סוֹתֶרֶת שְׁלֹשִׁים, דְּבָעִינַן גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ (שם), וְאֵין גִּדּוּל פֶּרַע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם:
שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לֹא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ. כְּגוֹן לִשְׁתּוֹת יֵין מִצְוָה, דְּאָמְרִינַן מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר (שם) לֶאֱסֹר יֵין מִצְוָה כְּיֵין הָרְשׁוּת:
טֻמְאָה וְתִגְלַחַת הֻתְּרוּ מִכְּלָלָן. טֻמְאָה, לְמֵת מִצְוָה, דִּכְתִיב (במדבר ו) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא, לְאָבִיו הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה. וְתִגְלַחַת, לְנָזִיר מְצֹרָע, דְּאָתֵי עֲשֵׂה דִוְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ (ויקרא יד) וְדָחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה דְּתַעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ (במדבר ו):