ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ג
סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. אַף עַל גַּב דְּתָנֵי לָהּ לְעֵיל, מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ לִסְטִים סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם, הָדַר תָּנָא לֵיהּ הָכָא:
סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם. כְּלוֹמַר סוֹתֵר עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גִּדּוּל שֵׂעָר שֶׁל שְׁלֹשִׁים יוֹם כְּשֶׁהוּא מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שֶׁל מִצְוָה:
אוֹ שֶׁסִּפְסֵף כָּל שֶׁהוּא. שֶׁעָקַר וְהִשִּׁיר אֲפִלּוּ שֵׂעָר אֶחָד, חַיָּב, דִּכְתִיב (במדבר ו) תַּעַר לֹא יַעֲבֹר, לְרַבּוֹת כָּל הַמַּעֲבִירִין:
חוֹפֵף. מְחַכֵּךְ בְּיָדוֹ:
וּמְפַסְפֵּס. בְּצִפָּרְנָיו אוֹ בִכְלִי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַשִּׁיר, דְּדָבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן מֻתָּר:
אֲבָל לֹא סוֹרֵק. בְּמַסְרֵק, דַּהֲוֵי פְּסִיק רֵישֵׁיהּ וְאָסוּר. אַף עַל גַּב דְּהַמַּשִּׁיר אֲפִלּוּ שֵׂעָר אַחַת לוֹקֶה, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁיְּגַלֵּחַ רֹב שְׂעָרוֹ בְתַעַר אוֹ בְמִסְפָּרַיִם בְּצַד עִקָּרוֹ שֶׁל שֵׂעָר:
לֹא יָחוֹף בַּאֲדָמָה. מִין מִמִּינֵי אֲדָמָה שֶׁהִיא מַשֶּׁרֶת הַשֵּׂעָר, דְּהָא נַמִּי הָוֵי פְּסִיק רֵישֵׁיהּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: