ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ז
רָאָה אֶת הַכּוֹי. שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁרָאוּ אֶת הַכּוֹי, וְאָמַר אֶחָד מֵהֶן הֲרֵינִי נָזִיר אִם זֶה חַיָּה, וְאָמַר הַשֵּׁנִי הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֵינוֹ חַיָּה, וְאָמַר הַשְּׁלִישִׁי הֲרֵינִי נָזִיר אִם הוּא בְּהֵמָה, וְאָמַר הָרְבִיעִי הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֵינוֹ בְּהֵמָה, וְאָמַר הַחֲמִישִׁי הֲרֵינִי נָזִיר אִם הוּא חַיָּה וּבְהֵמָה, וְאָמַר הַשִּׁשִּׁי הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֵינוֹ לֹא חַיָּה וְלֹא בְהֵמָה, וְאָתוּ שְׁלֹשָׁה אַחֲרִינֵי מֵעָלְמָא וְאָמַר חַד מִנַּיְהוּ לְאֵלוּ הַשִּׁשָּׁה, הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֶחָד מִכֶּם נָזִיר, וְאָמַר הַשֵּׁנִי הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר, וְאָמַר הַשְּׁלִישִׁי הֲרֵינִי נָזִיר אִם כֻּלְּכֶם נְזִירִים, כֻּלָּן נְזִירִים, הַשִּׁשָּׁה הָרִאשׁוֹנִים וְהַשְּׁלֹשָׁה הָאַחֲרוֹנִים. לְבֵית שַׁמַּאי הָווּ נְזִירִים וַדַּאי, דִּנְזִירוּת בְּטָעוּת הָוֵי נְזִירוּת, וּבֵין אוֹתוֹ שֶׁנִּתְקַיְּמוּ דְבָרָיו וּבֵין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמוּ דְבָרָיו הָוֵי נָזִיר. וּלְבֵית הִלֵּל הָוֵי נְזִירוּת סָפֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַכּוֹי סְפֵק בְּהֵמָה סְפֵק חַיָּה סְפֵק בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ: