ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ו
הִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו. זֶה שֶׁבָּא כְּנֶגְדָּן חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְלֹא נוֹדַע מִי הוּא:
אֵינוֹ נָזִיר. אֵין אֶחָד מֵהֶם נָזִיר, דְּלֹא מַחֵית אֱינַשׁ נַפְשֵׁיהּ אַסְּפֵקָא, וְדַעְתּוֹ הָיָה בִשְׁעַת הַנֶּדֶר שֶׁאִם לֹא יָבֹא הַדָּבָר לִידֵי בֵּרוּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּדְבָרָיו כְּלוּם:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כוּ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר סְפֵק נְזִירוּת לְהַחְמִיר. וּמַה תַּקָּנָתָן, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא קָרְבָּן מִסָּפֵק, אֶלָּא צְרִיכִים לְהַתְנוֹת כָּל אֶחָד וְלוֹמַר אִם אֵינוֹ כִדְבָרָיו שֶׁיְּהֵא נְזִיר נְדָבָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: