ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ט
הֲרֵינִי נָזִיר וְנָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן. מִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו נְזִירוּת סְתָם, וְעוֹד קִבֵּל עָלָיו נְזִירוּת אַחֶרֶת כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן:
מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ. תְּחִלָּה, וּמְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבָּן, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ:
הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן וְנָזִיר. שֶׁקִּבֵּל עָלָיו תְּחִלָּה נְזִירוּת בְּנוֹ:
וְהִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן. קֹדֶם שֶׁיִּשְׁלְמוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם:
מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ. דְּכֵיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו נְזִירוּת בְּנוֹ תְחִלָּה, מִיָּד כְּשֶׁנּוֹלַד לוֹ בֵּן צָרִיךְ לְהַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וְלִמְנוֹת שֶׁל בְּנוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ: