ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ח
הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ. וְלֹא יָדַע אִי בַּר קְיָמָא הוּא אִי נֵפֶל הוּא:
אֵינוֹ נָזִיר. וּמַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר לֹא מַחֵית אֱינִישׁ נַפְשֵׁיהּ אַסְּפֵקָא, וְכִי אָמַר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד, עַל וָלָד וַדַּאי קָאָמַר:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֹאמַר אִם הָיָה בֶן קְיָמָא וְכוּ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר סְפֵק נְזִירוּת לְהַחְמִיר, הִלְכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת נָזִיר מִסָּפֵק, וּמַתְנֶה וְאוֹמֵר אִם בֶּן קְיָמָא הוּא הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה, וְאִם לָאו הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה, וּמְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לְסוֹף שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּבְלֹא תְּנַאי לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָבִיא קָרְבָּן מִסָּפֵק. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
חָזְרָה וְיָלְדָה הֲרֵי זֶה נָזִיר. שֶׁהֲרֵי לֹא נָהַג נְזִירוּת מֵחֲמַת הַנֵּפֶל, וְעַכְשָׁיו שֶׁיָּלְדָה וָלָד שֶׁל קְיָמָא חָלָה נְזִירוּת. וּלְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהַתְנוֹת, דְּשֶׁמָּא הָרִאשׁוֹן הָיָה וָלָד שֶׁל קְיָמָא: