ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה ג
קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לַבְּרִיּוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. שֶׁאֵין זֶה מִנִּדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ, שֶׁהֲרֵי יְכוֹלָה לְהִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁל בַּעַל, דְּבַעַל לָאו בִּכְלַל בְּרִיּוֹת הוּא. וְהָא מַתְנִיתִין נַמִּי רַבִּי יוֹסֵי הִיא, וְאֵין כֵּן הֲלָכָה כִּדְפָרִישְׁנָא לְעֵיל. וְלֹא מִבָּעְיָא אִי אָמְרָה קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לַבְּרִיּוֹת שֶׁאָסְרָה הֲנָאַת כָּל הַבְּרִיּוֹת עָלֶיהָ, שֶׁהוּא מֵפֵר מִשּׁוּם נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ אַלִּיבָּא דַחֲכָמִים, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָמְרָה קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לִפְלוֹנִי, שֶׁלֹּא אָסְרָה עָלֶיהָ אֶלָּא הֲנָאַת אוֹתוֹ פְּלוֹנִי בִּלְבַד, הַבַּעַל מֵפֵר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ, שֶׁטֹּרַח הוּא לוֹ כְּשֶׁלֹּא תֵהָנֶה מֵאוֹתוֹ פְּלוֹנִי, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, כָּל דָּבָר שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ הַבַּעַל מֵפֵר:
וִיכוֹלָה לֵהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. הָכִי קָאָמַר, וְעוֹד טַעְמָא אַחֲרִינָא שֶׁקּוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לַבְּרִיּוֹת אֵין הַבַּעַל מֵפֵר, שֶׁהֲרֵי יְכוֹלָה לֵהָנוֹת מִלֶּקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, שֶׁאֵינָהּ נֶהֱנֵית מִן הַבְּרִיּוֹת, דְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים נִינְהוּ, וְנִמְצָא שֶׁאֵין כָּאן עִנּוּי נֶפֶשׁ:
קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִים לִי. כִּי הֵיכִי דְּקוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לַבְּרִיּוֹת מֻתֶּרֶת בְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים, הָכִי נַמִּי הַמַּדִּיר כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים מִנְּכָסָיו מֻתָּרִים בְּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה: