ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה א
נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת קְרוּיָה נַעֲרָה, עַד שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. וּבַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִים, אִם יָדְעָה לְשֵׁם מִי נָדְרָה וּלְשֵׁם מִי הִקְדִּישָׁה, נִדְרָהּ נֶדֶר, וְאַף הִיא אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ:
הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל. מִשּׁוּם דַּהֲוָה אֶפְשָׁר לְמִטְעֵי וּלְפָרֵשׁ אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ, אוֹ אָבִיהָ אוֹ בַּעֲלָהּ, תָּנָא הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל וְכוּ', לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּתַרְוַיְהוּ צְרִיכִין לְהָפֵר:
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁקִּיֵּם אֶחָד מֵהֶם. שֶׁאִם קִיֵּם אֶחָד מֵהֶם אֵין הַשֵּׁנִי יָכוֹל לְהָפֵר. וְהָא קָמַשְׁמַע לָן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאַל הָאֶחָד מֵהֶם שֶׁקִּיֵּם עַל הֲקָמָתוֹ, כִּדְקָיְמָא לָן נִשְׁאָלִים עַל הַהֶקֵם, אֵין זֶה שֶׁנִּשְׁאַל עַל הַהֶקֵם יָכוֹל לְהָפֵר יוֹתֵר, הוֹאִיל וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים שְׁנֵיהֶם לְהָפֵר בְּבַת אַחַת: