ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ז
זֶהוּ כְבוֹדִי. שֶׁאֲפַרְנֵס בָּנַי מִשֶּׁלִּי:
הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ. מַפְצִירִין בּוֹ שֶׁיִּשָּׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בַּת גִּילוֹ, וְאָמְרִינַן [יְבָמוֹת סב:] הַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה נח) וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה:
שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְשֵׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וּמִיהוּ גַּם בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה מֻתָּר, הוֹאִיל וְלֹא הוֹצִיא מִפִּיו אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, דְּבִנְדָרִים בָּעִינַן שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, כְּדִכְתִיב (במדבר ל) כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. וְלֹא דָמִי לָרֵישָׁא, דְּאִישׁוּת בִּכְלַל הֲנָאוֹת אִיתֵיהּ: