ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ה
עַד הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁיִּהְיוּ גְּשָׁמִים. בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן מִשְּׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו, מֻתָּר כֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ הַגְּשָׁמִים לֵירֵד בִּרְבִיעָה שְׁנִיָּה, שֶׁהִיא בְּשָׁנָה הַמְאֻחֶרֶת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו. הִלְכָּךְ הַנּוֹדֵר עַד הַגְּשָׁמִים אָסוּר עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו, אֶלָּא אִם כֵּן יָרְדוּ גְּשָׁמִים בִּתְחִלַּת זְמַנָּן שֶׁהוּא בַּשָּׁנָה הַמְבַכֶּרֶת בְּי"ז בְּמַרְחֶשְׁוָן, וּבַשָּׁנָה הַבֵּינוֹנִית בְּכ"ג בּוֹ. וְכֵן הֲלָכָה. וְלֹא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאוֹמֵר עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפָּסַח. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: