ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ד
עַד הַקַּיִץ עַד שֶׁיְּהֵא הַקַּיִץ. בֵּין אָמַר עַד הַקַּיִץ בֵּין אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא הַקַּיִץ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס בַּכַּלְכַּלּוֹת, כְּלוֹמַר שֶׁקּוֹצְצִים תְּאֵנִים הַרְבֵּה וּמַכְנִיסִים אוֹתָם בַּסַּלִּים:
עַד שֶׁיְּקַפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת. הַמַּחְצְלָאוֹת שֶׁמְּיַבְּשִׁים עֲלֵיהֶם הַתְּאֵנִים, לְאַחַר שֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ מְקַפְּלִין אוֹתָן מַחְצְלָאוֹת וּמַנִּיחִין אוֹתָן לַשָּׁנָה הַבָּאָה:
הַכֹּל לְפִי מְקוֹם נִדְרוֹ. אִם רֹב תְּבוּאוֹת הַמָּקוֹם חִטִּין, עַד קְצִיר חִטִּים. וְאִם שְׂעֹרִים, עַד קְצִיר שְׂעֹרִים. וְכֵן אִם הָיָה בָּהָר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר, עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַקָּצִיר וְהַבָּצִיר בָּהָר. וְאִם בַּבִּקְעָה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַקָּצִיר וְהַבָּצִיר שֶׁל בִּקְעָה: