ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ו
אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן. אִם הֶחְלִיפָן לְכַתְּחִלָּה אָסוּר הַמַּחְלִיף בִּדְמֵיהֶן, דְּרַבָּנָן גָּזְרוּ עַל דְּמֵי אִסּוּרֵי הֲנָאָה. וְגִדּוּלֵי קוֹנָם אֲסוּרִים כְּגִדּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ:
שֶׁאֵינִי אוֹכֵל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. לֹא אָסַר עָלָיו אֶלָּא אֲכִילָה וּטְעִימָה מֵהֶם בִּלְבַד:
אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה. כְּגוֹן בְּצָלִים, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲפִלּוּ גִּדּוּלֵי גִדּוּלִים הָוֵי כְּמוֹ גּוּף הָאִסּוּר, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַזֶּרַע כָּלֶה: