ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ב
מִמַּעֲשֵׂה רְתַחְתָּה. אֹכֶל עָשׂוּי מִקֶּמַח שֶׁהֻרְתַּח בַּקְּדֵרָה. וּכְלָלָא דְּמִלְּתָא, בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם לְפִי הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם, וְאִי אִיכָּא דוּכְתָּא דְּקָרוּ לְצָלִי מְבֻשָּׁל וְלִמְבֻשָּׁל צָלִי, הַנּוֹדֵר מִן הַמְבֻשָּׁל אָסוּר בְּצָלִי, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִי רֻבָּא קָרֵי לֵיהּ הָכִי וּמִעוּטָא קָרֵי לֵיהּ הָכִי, לֹא אָמְרִינַן זִיל בָּתַר רֻבָּא, אֶלָּא הָוֵי סְפֵק נְדָרִים, וְכָל סְפֵק נְדָרִים לְהַחְמִיר: