ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ו
מַעֲשֶׂה בְּבֵית חוֹרוֹן וְכוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּמַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, וְאִם הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ אָסוּר, וּמַעֲשֶׂה נַמִּי בְּבֵית חוֹרוֹן בְּאֶחָד שֶׁהוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ וְכוּ':
וְאֵינָן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְדֵי שֶׁיָּבֹא אַבָּא וְיֹאכַל. אַלְמָא לֹא נְתָנָם אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבֹא אָבִיו וְיֹאכַל, וְאָסוּר. אֲבָל אִם אָמַר הֲרֵי הֵן לְפָנֶיךָ וְאִם רְצוֹנְךָ יָבֹא אַבָּא וְיֹאכַל, מֻתָּר. וְאִם סְעוּדָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו, שֶׁהִרְבָּה בַּסְּעוּדָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ וְנִכָּרִין הַדְּבָרִים שֶׁבִּשְׁבִיל אָבִיו עָשָׂה כְּדֵי שֶׁיָּבֹא וְיֹאכַל, אָסוּר: