ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ה
הָרְחָבָה. הַשְּׁוָקִין שֶׁבָּעִיר:
וְהַתֵּבָה. שֶׁמַּנִּיחִין בָּהּ סְפָרִים:
וְהַסְּפָרִים. שֶׁקּוֹנִים בְּנֵי הָעִיר לִלְמֹד בָּהֶם:
וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּהָכִי קָתָנֵי, וּמַה תַּקָּנָתָן, יִכְתְּבוּ חֶלְקָן לַנָּשִׂיא, כְּלוֹמַר אֵלּוּ שֶׁנָּדְרוּ הֲנָאָה זֶה מִזֶּה וַאֲסוּרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וּבַתֵּבָה וּבַסְּפָרִים, יִכְתֹּב כָּל אֶחָד מֵהֶם חֶלְקוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּרְחָבָה וּבַתֵּבָה וּבַסְּפָרִים לַנָּשִׂיא, וְאַחַר כָּךְ יוּכַל כָּל אֶחָד מֵהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, שֶׁבְּמָמוֹן שֶׁל נָשִׂיא הֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים וְאֵין אֶחָד מֵהֶם נֶהֱנֶה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם יִרְצוּ יִכְתְּבוּ חֶלְקָם לְהֶדְיוֹט, אֶלָּא שֶׁאִם כָּתְבוּ לַנָּשִׂיא אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, דְּמִשּׁוּם חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל נָשִׂיא קוֹנֶה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, וּבַהֶדְיוֹט לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר:
אַנְשֵׁי גָלִיל אֵין צְרִיכִין לְזַכּוֹת. אַנְשֵׁי גָּלִיל קַנְטְרָנִים הָיוּ וּבְכַעֲסָן הָיוּ נוֹדְרִים הֲנָאָה זֶה מִזֶּה, עָמְדוּ אֲבוֹתֵיהֶן וְכָתְבוּ חֶלְקֵיהֶן לַנָּשִׂיא, שֶׁאִם בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם יִדְּרוּ הֲנָאָה זֶה מִזֶּה לֹא יִהְיוּ אֲסוּרִים בָּרְחָבָה שֶׁל עִיר אוֹ בַּתֵּבָה אוֹ בַּסְּפָרִים, דִּמְמוֹן נָשִׂיא הֵם: