ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם. הֲנָאָתִי תִהְיֶה אֲסוּרָה עָלֶיךָ בְּחֵרֶם שֶׁלֹּא תּוּכַל לֵהָנוֹת מִמֶּנִּי:
הַמֻּדָּר אָסוּר. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן. שֶׁאָדָם יָכוֹל לֶאֱסֹר עַל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ:
הֲרֵי אַתְּ עָלַי חֵרֶם. שֶׁאָסַר עַל עַצְמוֹ כָּל הֲנָאָה שֶׁתָּבֹא לוֹ מֵחֲבֵרוֹ, הַנּוֹדֵר אָסוּר:
בְּדָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָבֶל. כְּגוֹן בּוֹר שֶׁל עוֹלֵי רְגָלִים שֶׁהָיוּ עוֹלִים מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל, וְהָיָה אוֹתוֹ הַבּוֹר בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ וְיָדָן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל שָׁוָה בּוֹ, וַהֲוֵי כְּהֶפְקֵר, וְלֹא כְּדָבָר שֶׁהוּא שֶׁל שֻׁתָּפִים: