ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְיֶשׁ לוֹ מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד וְכוּ'. רְאוּבֵן שֶׁנֶּאֱסַר עָלָיו לֶהֱנוֹת בְּנִכְסֵי שִׁמְעוֹן וְיֵשׁ לְשִׁמְעוֹן בָּעִיר מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד שֶׁהִשְׂכִּירָן לַאֲחֵרִים, וּבָא רְאוּבֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, רוֹאִים אִם נִשְׁאָר לְשִׁמְעוֹן מָקוֹם בְּזֶה הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַבַּד שֶׁלֹּא הִשְׂכִּירוֹ, כְּגוֹן בּוֹר בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אָסוּר לִרְאוּבֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. וְאִם לָאו, מֻתָּר:
וּמֵת אוֹ שֶׁמְּכָרָם לְאַחֵר מֻתָּר. דְּכֵיוָן שֶׁאָמַר בֵּיתְךָ שָׂדְךָ, לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם אָמַר בַּיִת זֶה אוֹ שָׂדֶה זוֹ, אֲסָרָם עָלָיו לְעוֹלָם: