ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ב
נִדְרֵי הֲבַאי. גֻּזְמָא וּשְׂפַת יֶתֶר, וְהוּא בְּעַצְמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא הָיָה כָּךְ:
קוֹנָם אִם לֹא רָאִיתִי. קוֹנָם עָלַי כִּכָּר זֶה אִם לֹא רָאִיתִי וְכוּ':
נִדְרֵי שְׁגָגוֹת. אָמַר קוֹנָם עָלַי כִּכָּר זֶה:
אִם אָכַלְתִּי אִם שָׁתִיתִי וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה. וּבִשְׁעַת הַנֶּדֶר הָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא אָכַל וְלֹא שָׁתָה, לֹא הָוֵי נֶדֶר:
קוֹנָם שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ וְאֵינִי שׁוֹתֶה, וְשָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה. דִּבְשָׁעָה שֶׁהַנֶּדֶר חָל שֶׁהוּא בִשְׁעַת הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה שָׁכַח אֶת הַנֶּדֶר, מֻתָּר, דְּיָלְפִינַן מִשְּׁבוּעָה דִּכְתִיב (ויקרא ה) הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה, דְּבָעִינַן שֶׁיִּהְיֶה אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁבוּעָה חָלָה עָלָיו, כְּלוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה זָכוּר מִן הַשְּׁבוּעָה, וְהוּא הַדִּין בְּנֶדֶר:
קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי. הַיְנוּ נִדְרֵי שְׁגָגוֹת, דְּכֵיוָן שֶׁנּוֹדַע שֶׁלֹּא גָנְבָה לוֹ, נִמְצָא שֶׁלֹּא הָיָה נֶדֶר:
אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין. דְּנֶדֶר שֶׁהֻתַּר מִקְצָתוֹ הֻתַּר כֻּלּוֹ, דְּאֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיָּחוּל נִדְרוֹ אֶלָּא כְּעֵין שֶׁנָּדַר אוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁמִּקְצָתוֹ הָיָה שׁוֹגֵג נִתְבַּטֵּל כֻּלּוֹ: