ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה א
אַרְבָּעָה נְדָרִים. כֻּלְּהוּ מְפָרֵשׁ לְהוּ וְאָזֵיל:
קוֹנָם שֶׁאֵינִי פוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע. קוֹנָם כִּכָּר זֶה עָלַי אִם אֲנִי פּוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע. וְהַסֶּלַע הוּא אַרְבָּעָה דִּינָרִים:
עַל הַשֶּׁקֶל. הוּא חֲצִי סֶלַע:
שְׁנֵיהֶם רוֹצִים בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים. וְלֹא הָיָה בְּלִבָּם לְשֵׁם נֶדֶר, אֶלָּא הַמּוֹכֵר נָדַר לְזָרֵז הַלּוֹקֵחַ שֶׁיּוֹסִיף דָּמִים, וְכֵן הַלּוֹקֵחַ כְּדֵי שֶׁיִּפְחֹת הַמּוֹכֵר בִּדְמֵי הַמִּקָּח, הִלְכָּךְ לֹא הָוֵי נֶדֶר. וְאַף עַל גַּב דִּדְבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָם דְּבָרִים, הֵיכָא דְמוּכְחָא מִלְּתָא כִּי הָכָא, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל מוֹכְרִין וְלוֹקְחִין לַעֲשׂוֹת כֵּן, אָזְלִינַן בָּתַר דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ כוּ'. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּחַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, הָרוֹצֶה שֶׁיֹּאכַל חֲבֵרוֹ אֶצְלוֹ וּמְסָרֵב בּוֹ וּמַדִּירוֹ, נִדְרֵי זֵרוּזִין הוּא. וְהָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יִתְקַיְּמוּ נְדָרָיו כָּל הַשָּׁנָה יַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְיֹאמַר, כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִדֹּר יְהֵא בָטֵל. וְיַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא הוּא הַדִּין בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וּלְכָל זְמַן שֶׁיִּקְבַּע:
וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה זָכוּר. מִן הַתְּנַאי בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר וְדַעְתּוֹ עַל הַתְּנַאי שֶׁיִּהְיֶה קַיָּם, אָז הַנֶּדֶר בָּטֵל. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר מִן הַתְּנַאי בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר וְלֹא בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר מִשָּׁעָה שֶׁנָּדַר, הַנֶּדֶר קַיָּם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נִזְכַּר מִן הַתְּנַאי בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר וְדַעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי בָּטֵל וְהַנֶּדֶר קַיָּם, דִּפְשִׁיטָא שֶׁהַנֶּדֶר קַיָּם. וּמִשְׁפְּטֵי הַשְּׁבוּעוֹת וְהַנְּדָרִים שָׁוִין לְדִין זֶה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: