ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ כוּ'. מֻתָּר, דַּהֲוֵי כְנִשְׁבָּע בַּקָּרְבָּן וְנַעֲשָׂה כְאוֹמֵר בְּחַיֵּי הַקָּרְבָּן אִם אֹכַל לָךְ שׁוּם דָּבָר:
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל לָךְ. וְלֹא אָמְרִינַן בְּחַיֵּי שְׁבוּעָה קָאָמַר כִּדְאָמְרִינַן בְּקָרְבָּן, דִּשְׁבוּעָה לֵית בָּהּ מְשָׁשָׁא וְלֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר בָּהּ בְּחַיֵּי שְׁבוּעָה:
שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל לָךְ. זִמְנִין דִּשְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל לָךְ דְּלֹא אָכִילְנָא מַשְׁמַע, כְּגוֹן שֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ מְסָרֵב בּוֹ לֶאֱכֹל וְאָמַר לֹא אָכִילְנָא לֹא אָכִילְנָא, וְשׁוּב אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל לָךְ, דְּלֹא אָכִילְנָא מַשְׁמַע, וְהָכִי קָאָמַר, בִּשְׁבוּעָה יְהֵא עָלַי אִי אָכִילְנָא לָךְ:
זֶה חֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת. לֹא מָצִינַן לְאוֹקְמַהּ אַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל לָךְ וְכוּ', דְּמִדְּקָתָנֵי זֶה, חֹמֶר מַשְׁמַע, דְּנֶדֶר הָוֵי אֶלָּא דְּאֵינוֹ חָמוּר כִּשְׁבוּעָה, וְגַבֵּי קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ תְּנַן מֻתָּר, דְּלֹא הָוֵי נֶדֶר כְּלָל. מִשּׁוּם הָכִי צָרִיךְ לְאוֹקְמַהּ אַדִּלְעֵיל דִּתְנִינָא קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר הֲרֵי זֶה בְּבַל יַחֵל, וְאוֹקִימְנָא מִדְּרַבָּנָן, דְּמִדְּאוֹרַיְתָא אֵין הַנֶּדֶר חָל אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְזֶה חֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים, שֶׁשְּׁבוּעָה חָלָה אֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ:
תְּפִלִּין שֶׁאֲנִי מֵנִיחַ. מִשּׁוּם דְּאָסַר חֶפְצָא עֲלֵיהּ, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְּנוֹדֵר לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁהֲרֵי לֹא קִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶלָּא אָסַר הַחֵפֶץ עָלָיו, וְאִם יְקַיֵּם הַמִּצְוָה הַוְיָא מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, וְדָמֵי לְמִי שֶׁחַיָּב לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵילֵי פֶסַח וְלֹא מָצָא אֶלָּא מַצָּה שֶׁל טֶבֶל אוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, שֶׁאָסוּר לְאָכְלָהּ. אֲבָל כָּל לְשׁוֹן שְׁבוּעָה הוּא אוֹסֵר אֶת עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַדָּבָר, וְכֵיוָן שֶׁהוּא מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה לָאו כֹּל כְּמִינֵיהּ לְהַפְקִיעַ עַצְמוֹ מֵחִיּוּב הַמִּצְוָה. וְאִם אָמַר הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן אִם אָנִיחַ תְּפִלִּין, חָל הַנֶּדֶר וְחַיָּב לְהָבִיא קָרְבָּן אִם הֵנִיחַ תְּפִלִּין: