ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
קוֹנָם קוֹנָח קוֹנָס הֲרֵי אֵלּוּ כִנּוּיִין לְקָרְבָּן. לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גּוֹיִם הֵם, וְיֵשׁ מֵהֶם מִי שֶׁקּוֹרֵא לְקָרְבָּן כָּךְ וְיֵשׁ מִי שֶׁקּוֹרֵא כָּךְ, וּבְכָל לָשׁוֹן שֶׁיֹּאמַר מֵאֵלּוּ הוּא מַתְפִּיס בְּקָרְבָּן:
נָדַר בְּמוֹתָא. כְּלוֹמַר נִשְׁבַּע בְּמוֹתָא, וְהוּא כִנּוּי שֶׁל מוֹמְתָא, שֶׁהִיא שְׁבוּעָה בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם: