ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ט
לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִתְחִלַּת הַוְּסָתוֹת. שֶׁבְּגוּפָהּ, כְּגוֹן בִּתְחִלַּת הָעִטּוּשִׁים וְהַפִּהוּקִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:
אַף יָמִים וְשָׁעוֹת וְסָתוֹת. שָׁעוֹת נַמִּי וְסָתוֹת נִינְהוּ, וּבָתַר דִּידְהוּ אָזְלִינַן. שֶׁאִם הָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹת מֵעֶשְׂרִים יוֹם לְעֶשְׂרִים יוֹם וּמִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת, מֻתָּרוֹת לְשַׁמֵּשׁ בְּיוֹם עֶשְׂרִים עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית לְבַד. עָבְרָה שָׁעָה שִׁשִּׁית וְלֹא רָאֲתָה, מֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ:
הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה. סִיּוּמָא דְּמִלְּתָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הִיא:
אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא עִם הָנֵץ הַחַמָּה. וְכָל הַלַּיְלָה מְשַׁמֶּשֶׁת. וְאִם עָבַר הָנֵץ הַחַמָּה וְלֹא רָאֲתָה, מְשַׁמֶּשֶׁת כָּל הַיּוֹם. דְּדַוְקָא שְׁעַת הַוְּסָתוֹת חוֹשֶׁשֶׁת, וְתוּ לֹא:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַיּוֹם שֶׁלָּהּ. כְּלוֹמַר מֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ כָּל הַיּוֹם, מִשֶּׁעָבַר הָנֵץ הַחַמָּה וְלֹא רָאֲתָה. אֲבָל כָּל הַלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי הָנֵץ הַחַמָּה שֶׁל וֶסְתָּהּ, אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ. וְעִם הָנֵץ הַחַמָּה דְּקָתָנֵי, הַיְנוּ דִּרְגִילָה לְמִחְזֵי בְּסוֹף לֵילְיָא מִקַּמֵּי דִּלְמָטֵי תְּחִלַּת יְמָמָא, וַאֲנַן אָסְרִינַן לַהּ כָּל עוֹנַת וֶסְתָּהּ. נִמְצֵאת אֲסוּרָה כָּל הַלַּיְלָה שֶׁהִיא עוֹנַת וֶסְתָּהּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: