ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם מִבָּעֶרֶב. כָּל אוֹתָהּ הַלַּיְלָה, וְהַיְנוּ תָּפֵל בְּלֹא טַעַם. וְהוּא שֶׁיָּשַׁן מֵחֲצוֹת אַחֲרוֹן שֶׁל לַיְלָה עַד הַבֹּקֶר. וְעַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם נִקְרָא רֹק תָּפֵל לְעִנְיָן זֶה. וְאִם הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְשָׁנָה פִּרְקוֹ, לֹא הָוֵי רֹק תָּפֵל:
לְעִסַּת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל חֲלוּקַת נָפֶשׁ. שֶׁנֶּחֱלַק הָאֹכֶל מִן הַקְּלִפָּה. לוֹעֲסָה לִגְרִיסַת הַפּוֹל וּמַעֲבִירוֹ עַל הַכֶּתֶם:
שֶׁהֶחֱמִיצוּ. שֶׁהִסְרִיחוּ. וְכַמָּה חִמּוּצָן, כָּל שֶׁשָּׁהוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים:
וְצָרִיךְ לְכַסְכֵּס. לְשַׁפְשֵׁף שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְכָל סַם וְסַם, כְּדֶרֶךְ כִּבּוּס בְּגָדִים שֶׁכּוֹפֵל צַד עִם צִדּוֹ וּמְשַׁפְשֵׁף:
כְּסִדְרָן. שֶׁשְּׁנוּיִים כָּאן:
לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. לֹא לִבְדֹּק וְלֹא לְבַטֵּל: