ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ו
שִׁבְעָה סַמְמָנִים מַעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם. שֶׁאֵין הַדָּם בָּטֵל עַד שֶׁיַּעֲבִיר כֻּלָּן עָלָיו:
רֹק תָּפֵל וּמֵי גְרִיסִין. מְפָרֵשׁ לְקַמָּן בְּמַתְנִיתִין:
נֶתֶר. אלו"ם בְּלַעַ"ז. וּמִין קַרְקַע הוּא וּמַזְהִיר. וּבַעֲרָבִי קוֹרִין לוֹ שי"ב:
בּוֹרִית. מִין צֶמַח הוּא שֶׁמְּנַקֶּה וּמְטַהֵר:
קְמוּנְיָא. עֵשֶׂב שֶׁמְּיַבְּשִׁים אוֹתוֹ וְטוֹחֲנִים אוֹתוֹ וּמְנַקִּין בַּעֲפָרוֹ אֶת הַיָּדַיִם לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָא. וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא קָרוּי שְׁלוֹף דּוֹץ:
אֶשְׁלָג. לֹא אִתְפָּרַשׁ לִי:
הִטְבִּילוֹ. לַבֶּגֶד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֶּתֶם קֹדֶם שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו הַסַּמְמָנִים הַלָּלוּ:
הֲרֵי זֶה צֶבַע. דְּאִי הֲוָה דָּם הֲוָה עָבַר:
שֶׁדֵּהָה. נִשְׁתַּנָּה מֵאַדְמִימוּתוֹ: