ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה א
דַּם הַנִּדָּה. מְטַמְּאִין לַחִין. דִּכְתִיב (ויקרא טו) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, מַה שֶּׁזָּב מִמֶּנָּה טָמֵא כְּמוֹתָהּ, וּבְשָׁעָה שֶׁזָּב לַח הוּא:
וּמְטַמְּאִים יְבֵשִׁים. דִּכְתִיב (שם) דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ, בַּהֲוָיָתוֹ יְהֵא, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ:
וּבְשַׂר הַמֵּת. מְטַמֵּא יָבֵשׁ, דִּכְתִיב (במדבר יב) אוֹ בְּעֶצֶם אָדָם, אָדָם דּוּמְיָא דְּעֶצֶם, מָה עֶצֶם יָבֵשׁ אַף בָּשָׂר יָבֵשׁ:
וְהַנִּיעַ. רֹק רַךְ שֶׁיּוֹצֵא עַל יְדֵי נִעְנוּעַ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי, לֵחָה הַיּוֹרֶדֶת מִן הַחֹטֶם. וּמִמַּעְיְנוֹת הַזָּב הֵן וַהֲווּ אַב הַטֻּמְאָה:
וְהַשֶּׁרֶץ. דִּכְתִיב (ויקרא יא) הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם, כְּעֵין מוֹתָם, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהֵם לַחִים כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בְּעֵת מוֹתָם. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהַשִּׁדְרָה קַיֶּמֶת וְהָעֲצָמוֹת מְחֻבָּרוֹת בַּשִּׁדְרָה, הוֹאִיל וְצוּרָתוֹ נִכֶּרֶת, כְּלַח הוּא נֶחֱשָׁב:
וְהַנְּבֵלָה. דִּכְתִיב (שם) כִּי יָמוּת, כְּעֵין מִיתָה:
וְהַשִּׁכְבַת זֶרַע. שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְהַזְרִיעַ:
מְטַמְּאִין לַחִין וְאֵין מְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. הַזּוֹב מְטַמֵּא לַח וְלֹא יָבֵשׁ, דִּכְתִיב (שם טו) רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ, כְּמִין רִיר שֶׁהוּא לַח. כְּמוֹ וַיּוֹרֶד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ (שמואל א כא):
וְהַנִּיעַ וְהָרֹק. דִּכְתִיב (ויקרא טו) וְכִי יָרֹק, וּבָעֵת שֶׁיָּרֹק לַח הוּא:
וְכַמָּה הִיא שְׁרִיָּתָן. דְּנֵימָא אִי הָדְרָא בְּכִי הַאי שִׁעוּרָא לַחִין הֵן:
בְּפוֹשְׁרִים מֵעֵת לְעֵת. אֲבָל אִי צְרִיכֵי טְפֵי מַיִם חַמִּים, אוֹ יוֹתֵר מִזְּמַן מֵעֵת לְעֵת, יְבֵשִׁין הֵן:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּשַׂר הַמֵּת יָבֵשׁ, טָהוֹר. מִלְּטַמֵּא בְּכַזַּיִת. אֲבָל מְטַמֵּא טֻמְאַת רָקָב כִּמְלֹא תַּרְוָד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: