ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ה
שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ קְנָאָהּ. וְזָכָה בְּנִכְסֵי אָחִיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין קִנְיָן לְקָטָן, שָׁאנֵי הָכָא דְּמִן שְׁמַיָּא אַקְנוֹיַהּ נִיהָלֵיהּ:
וְאֵינוֹ נוֹתֵן גֵּט עַד שֶׁיַּגְדִּיל. אִם בָּא לְגָרְשָׁהּ. דְּקִדּוּשֵׁי אָחִיו קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים, וְגֵרוּשִׁין שֶׁל זֶה אֵינָן גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִין. וְדַוְקָא כְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ לְאַחַר שֶׁהִגְדִּיל, דַּי לָהּ בְּגֵט. אֲבָל אִם לֹא בָּא עָלֶיהָ לְאַחַר שֶׁהִגְדִּיל, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה:
וּמִטַּמֵּא בְנִדָּה. אִם בָּא עָלֶיהָ בְּנִדָּתָהּ. דְּבִיאָתוֹ בִּיאָה לְכָל דָּבָר:
וּפוֹסֵל. כְּגוֹן נָכְרִי וְעֶבֶד אוֹ חָלָל בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים שֶׁבָּא עַל הַכֹּהֶנֶת, פְּסָלָהּ מִתְּרוּמַת אָבִיהָ:
וְאֵינוֹ מַאֲכִיל. אִם הוּא כֹּהֵן וְנָשָׂא יִשְׂרְאֵלִית, אֵינוֹ מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה, לְפִי שֶׁאֵין קִנְיָנוֹ קִנְיָן גָּמוּר. וַאֲפִלּוּ הוּא יָבָם דְּקַנְיַהּ בְּהַךְ בִּיאָה כְּדַאֲמַרַן, אֲפִלּוּ הָכִי אֵינוֹ מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה:
וּפוֹסֵל אֶת הַבְּהֵמָה. אִם רְבָעָהּ עַל פִּי עֵד אֶחָד:
וְנִסְקֶלֶת עַל יָדוֹ. אִם יֵשׁ שְׁנֵי עֵדִים: