ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה. אִם מְסָרָהּ אָבִיהָ לְכָךְ:
וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם קְנָאָהּ. לִהְיוֹת אִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וְיוֹרְשָׁהּ וּמִטַּמֵּא לָהּ וְזָכָה בְּנִכְסֵי אָחִיו:
וְחַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. אִם קִבֵּל בָּהּ אָבִיהָ קִדּוּשִׁין מֵאֶחָד, וּבָא עָלֶיהָ אַחֵר, נֶהֱרָג עָלֶיהָ, דְּבִיאָתָהּ בִּיאָה:
וּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ. אִם הִיא נִדָּה. אֲבָל פָּחוֹת מִכָּן, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַגָּע, אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה לְטֻמְאַת שִׁבְעָה, אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ וּלְטֻמְאַת עֶרֶב:
תַּחְתּוֹן. שֶׁל בּוֹעֵל נִדָּה:
כְּעֶלְיוֹנוֹ. שֶׁל זָב, שֶׁמְּטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וְלֹא אָדָם וְכֵלִים:
מִן הַפְּסוּלִין. כְּגוֹן נָכְרִי, וְעֶבֶד, וְנָתִין, מַמְזֵר, אוֹ חָלָל:
פְּסָלָהּ. מִתְּרוּמַת אָבִיהָ, אִם הִיא בַּת כֹּהֵן:
מִכָּל הָעֲרָיוֹת. כְּגוֹן אָבִיהָ אוֹ חָמִיהָ:
וְהִיא פְטוּרָה. מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְטַנָּה וְאֵינָהּ בַּת עֳנָשִׁים:
כְּנוֹתֵן אֶצְבַּע בָּעָיִן. שֶׁדּוֹמֵעַ וְחוֹזֵר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, אַף כָּאן חוֹזֶרֶת בְּתוּלָה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה: