ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
מִטַּמְּאָה בְנִדָּה. אִם רָאֲתָה דָּם:
בַּת עֲשָׂרָה יָמִים מִטַּמְּאָה בְזִיבָה. אִם רָאֲתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִים לְאַחַר שִׁבְעָה. דְּכָל דָּם שֶׁרוֹאָה בְּתוֹךְ שִׁבְעָה דַּם נִדָּה הוּא, הִלְכָּךְ אִי אֶפְשָׁר לָהּ לִטָּמֵא בַּזִּיבָה דְּהַיְנוּ לִהְיוֹת זָבָה גְּדוֹלָה, עַד עֲשָׂרָה יָמִים:
תִּינוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד מִטַּמֵּא בְזִיבָה. דִּכְתִיב (שם טו) אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב, לִמֵּד עַל תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ שֶׁמִּטַּמֵּא בְּזִיבָה:
וּמִטַּמֵּא בִנְגָעִים. דְּגַבֵּי נְגָעִים כְּתִיב (שם יג) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְתִינוֹק בֶּן יוֹמוֹ אָדָם הוּא, דְּאָדָם כָּל שֶׁהוּא מַשְׁמַע:
וּמִטַּמֵּא בִטְמֵא מֵת. דִּכְתִיב (במדבר יט) וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם, נֶפֶשׁ כָּל שֶׁהוּא:
וְזוֹקֵק לְיִבּוּם. אִם נוֹלַד יוֹם אֶחָד קֹדֶם מִיתַת אָחִיו. אֲבָל נוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָחִיו, אֵינוֹ זוֹקֵק, דִּכְתִיב (דברים כח) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, שֶׁהָיְתָה לָהֶם יְשִׁיבָה אַחַת בָּעוֹלָם:
וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם. אִם נוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו וְחָיָה שָׁעָה אַחַת וּמֵת. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁמְּעֻבֶּרֶת, אֵינוֹ מַתִּירָהּ לִנָּשֵׂא:
וּמַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן וּמֵת, וְנוֹלַד בֵּן לְאַחַר מִיתָתוֹ, אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִילוֹ בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד, כְּדִכְתִיב (ויקרא כב) וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ, וְדָרְשִׁינַן יַאֲכִילוּ אֶת אִמָּם. אֲבָל הִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת, אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִילוֹ עַד שֶׁיִּוָּלֵד:
וּפוֹסֵל מִן הַתְּרוּמָה. כְּגוֹן כֹּהֵן שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת גְּרוּשָׁה שֶׁעָבַר וּנְשָׂאָהּ כְּשֶׁהִיא גְרוּשָׁה, וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ גְּרוּשָׁה, וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים מִשֶּׁאֵינָהּ גְּרוּשָׁה, וַעֲבָדִים שֶׁנָּפְלוּ לָהֶן בִּירֻשָּׁה אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה בִּשְׁבִילָן, דִּכְתִיב (שם) וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ בֶּן יוֹם אֶחָד מִן הַגְּרוּשָׁה וְהוּא חָלָל, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעֲבָדִים, וּפוֹסֵל אֶת כֻּלָּן מִן הַתְּרוּמָה, דְּאֵין בְּרֵרָה לָדַעַת מִי מֵהֶן מַגִּיעַ לְחֶלְקוֹ. וְדַוְקָא בֶּן יוֹם אֶחָד דְּרָאוּי לִירֻשָּׁה. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נוֹלַד, אוֹכְלִים כֻּלָּן, דְּאֵין זְכִיָּה לְעֻבָּר:
וְנוֹחֵל וּמַנְחִיל. נוֹחֵל אֶת הָאֵם. אִם מֵתָה אִמּוֹ בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד, הֲרֵי הוּא נוֹחֲלָהּ. וּכְשֶׁמֵּת הוּא, בָּאִין אֶחָיו מֵאָבִיו וְיוֹרְשִׁים הֵימֶנּוּ נִכְסֵי אִמּוֹ. אֲבָל עֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ, אִם מֵתָה מְעֻבֶּרֶת אֵינוֹ נוֹחֵל אֶת אִמּוֹ לְהַנְחִיל לְאֶחָיו מֵאָבִיו, שֶׁהֲרֵי מֵת הוּא קֹדֶם אִמּוֹ, וְאֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר לְהַנְחִיל לְאֶחָיו מֵאָבִיו:
וְהַהוֹרְגוֹ חַיָּב. דִּכְתִיב (ויקרא כד) וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ, מִכָּל מָקוֹם:
כְּחָתָן שָׁלֵם. שֶׁחַיָּבִים לְהִתְאַבֵּל עָלָיו. וְהָנֵי מִלֵּי, דְּקִים לְהוּ בְּגַוֵּיהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, אֲבָל לֹא קִים לְהוּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, אֵין חַיָּבִין לְהִתְאַבֵּל עָלָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם: