ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
הַמַּקְשָׁה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה. כְּגוֹן שֶׁשִּׁמְּשָׁה לְאַחַר אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל יְמֵי לֵידָה וְנִתְעַבְּרָה וְהִפִּילָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים:
כָּל דָּמִים שֶׁהִיא רוֹאָה טְהוֹרִים. דְּכָל תּוֹךְ מְלֹאת הָוֵי דָּם טָהוֹר:
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא. נִדָּה, דְּכֵיוָן דִּבְקֹשִׁי בָּא לָאו דַּם טֹהַר הוּא אֶלָּא מֵחֲמַת וָלָד שֶׁבְּמֵעֶיהָ, וּמִזִּיבָה הוּא דְּטַהֲרֵיהּ רַחֲמָנָא לַקִּשּׁוּי, וְלֹא מִנִּדָּה:
שֶׁהֶחְמִיר בְּדַם הַשֹּׁפִי. כְּגוֹן שְׁאָר יוֹלֶדֶת שֶׁרוֹאָה שְׁלֹשָׁה בְּשֹׁפִי וְיָלְדָה, הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב:
הֵקֵל בְּדַם הַקֹּשִׁי. לְטַהֲרָהּ מִזִּיבָה:
מְקוֹם שֶׁהֵקֵל בְּדַם הַשֹּׁפִי. לְטַהֲרָהּ מִכָּל טֻמְאָה, כְּגוֹן תּוֹךְ מְלֹאת:
אֵינוֹ דִּין שֶׁנָּקֵל בְּדַם הַקֹּשִׁי. לְטַהֲרוֹ מִכָּל טֻמְאוֹת וַאֲפִלּוּ מִנִּדָּה:
דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין. כְּגוֹן קֹשִׁי שֶׁל תּוֹךְ מְלֹאת שֶׁאַתֶּם לְמֵדִים מִקֹּשִׁי שֶׁל עָלְמָא, דַּיּוֹ לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן כְּקֹשִׁי דְּעָלְמָא, מַה קֹּשִׁי דְּעָלְמָא טָמֵא בְּנִדָּה, אַף קֹשִׁי דְּתוֹךְ מְלֹאת טָמֵא בְּנִדָּה: